דף הבית >> שירה >> שעון חול



שעון חול

שכינה שורה
למראשותיו
מלטפת אותו
מחכה
זמנה בידה
 

הוא מסרב
לא אצה לו הדרך
כל חייו מיהר קיצר פיזר
עכשיו
מבקש להישאר
אוחז בקרנות המזבח
מתנשף
בלי נשימה
עם מעט נשמה
 

היא שרה לו שיר
הרכות שלה
הורגת אותו


  בדמעות
הוא מרפה
חס על עצמו
על ימיו
לילותיו
מבקש ליטוף
ועוד אחד
זהו
נשימה עמוקה
מתבלבלת
ניתקת
והנה היא עוזבת
 

השכינה עדיין כאן
זמנו בידה
 

אחר כך שמעו אותה
כקולו של איש חולה
שעולה
ועולה
שב ויורד